מצב גידול דגי כלוב בים התיכון

גידול דגים או חקלאות ימית היא ענף חשוב באזור הים התיכון. לאזור הים התיכון היסטוריה ארוכה של חקלאות ימית, כאשר מדינות כמו יוון, טורקיה, איטליה וספרד הן יצרניות עיקריות של דגים חקלאיים, במיוחד בס ים ודניס.

המצב הכללי של גידול דגים ים תיכוני טוב והענף צומח בהתמדה. עם זאת, ישנם גם חששות לגבי השפעתו על הסביבה, כגון שימוש באנטיביוטיקה, פוטנציאל העברת מחלות לאוכלוסיות דגי בר, ​​והצטברות פסולת והזנה שלא נאכלה על קרקעית הים. באזור הים התיכון נערכים מאמצים לקידום שיטות חקלאות ימיות בת קיימא, כגון פיתוח גידול דגים בים להפחתת ההשפעה הסביבתית ויישום תקנות קפדניות כדי להבטיח שיטות חקלאות אחראיות.

בים התיכון, פעולות גידול דגים משתמשות לעתים קרובות בכלובי ים צפים לחקלאות ימית. כלובים אלה עשויים בדרך כלל מצינורות ורשתות פוליאתילן בצפיפות גבוהה (HDPE) ומיועדים לצוף על המים, ולספק סביבה מבוקרת לדגים חקלאיים. כלובים צפים מהחוף מוחזקים במקומם על ידי מערכת עגינה כדי למנוע סחיפה והם ממוקמים בדרך כלל במי החוף או באזורי אוקיינוס ​​פתוחים. כלובי ים צפים אלו מתוכננים ונבנו כדי לספק את הסביבה המתאימה לדגים, המאפשרים זרימת מים תקינה, גישה למקורות מזון טבעיים ותחזוקה קלה. בנוסף, הכלובים מצוידים במערכות האכלה ונקודות גישה לניטור וקציר דגים.

מערכות עגינה מורכבות בדרך כלל משילוב של חבלים, שרשראות ועוגנים המשמשים לעיגון הכלוב לקרקעית הים או למצע התחתון. התכנון הספציפי של מערכת העגינה תלוי בגורמים כמו עומק המים, תנאי הגלים והזרמים, וגודל ומשקל הכלוב הצף מהחוף. במים עמוקים יותר, מערכת עגינה עשויה לכלול מספר נקודות עיגון ורשת של חבלים ושרשראות לחלוקת כוחות באופן שווה ולמנוע תנועה או סחיפה מוגזמת. מערכת העגינה נועדה לעמוד בפני כוחות הגלים, הגאות והזרמים תוך הבטחת היציבות והשלמות של הכלוב הצף מהחוף. תחזוקה נכונה ובדיקה שוטפת של מערכות העגינה היא קריטית להבטחת בטיחות פעילות חקלאות ימית.